<h1>מגילת תענית</h1>
<h2>דף יז:</h2>
פרק ראשון. ניסן. 00אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון. מן ריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד בהון. שהיו צדוקין אומרים מביאים תמידין משל יחיד וזה מביא שבת אחד וזה מביא שתי שבתות וזה מביא שלשים יום. ומה היו דורשים אמרו כתוב בתורה [במדבר כ"ח] את הכבש אחד תעשה בבקר. ליחיד משמע. אמרו להם חכמים אין אתם רשאים לעשות כן לפי שאין קרבן צבור בא אלא משל כל ישראל שנאמר [שם] צו את בני ישראל וגו'. קרבני זה הדם. לחמי אלו חלבים. לאשי זה הקטורת. ריח זו הלבונה. ניחחי אלו הנסכים. וכל שהוא כריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו שיהא כולם באים מתרומת הלשכה. [מנחות מ"ט ע"ב] ר' עקיבא אומר מניין שלא יצא וירעה בעדר ת"ל [שם] תשמרו להקריב לי במועדו. ולהלן הוא אומר [שמות י"ב] והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום. מה להלן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו. אף כאן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו. וכשגברו עליהם ונצחום התקינו שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין אותן בלשכה והיו תמידין קריבין משל צבור. וכל אותן הימים שדנום עשאום ימים טובים. ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא די לא למספד ואיזה זו עצרת. והלא לא נצרכו לכתוב כל הימים טובים שבמגילה. אלא שהיו דנין כנגד הבייתוסין שהיו אומרים עצרת לאחר שבת נטפל להם ר' יוחנן בן זכאי ואמר להם שוטים זו מניין לכם ולא היה בהם אדם שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו. ואמר משה רבינו אוהב את ישראל היה וידע שהעצרת יום אחד הוא לפיכך עמד ותקנה לאחר השבת כדי שיתענגו שני ימים זה אחר זה קרא לו המקרא הזה [דברים א'] אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע ואם משה רבינו אוהב את ישראל היה מפני מה עכבם במדבר ארבעים שנה א"ל רבי ובכך אתה פוטרני א"ל שוטה שבעולם ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלכם אמר לו ובמה אתה פוטרני א"ל הכתוב אומר [ויקרא כ"ג] וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' יכול לא יהא המנין תלוי אלא בשב[ו]עות ת"ל תספרו חמשים יום הא כיצד אירע יום ט"ו להיות בשבת מונה שבע שבתות חל להיות אחר שבת מונה חמשים יום וכשאתה קורא ממחרת השבת ממחרת יום טוב הראשון של פסח. ור' אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא אומר [דברים ט"ו] תספור לך מהחל הספירה התלויה בב"ד יצאתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יהושע אומר אמרה תורה מנה ימים וקדש ראש חודש מנה ימים וקדש עצרת מה ראש חודש סמוך לביאתו ניכרת [אף עצרת סמוך לביאתו ניכרת] (כו'). ר' ישמעאל אומר אמרה תורה הבא עומר בפסח והבא שתי הלחם בעצרת. מה להלן רגל אף כאן רגל ותחילת רגל. ר' יהודא בן בתירא אומר נאמר שבת למטה ונאמר שבת למעלה מה להלן רגל ותחילת הרגל בסמוך לו. [אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה] וכשאתה קורא ממחרת השבת ממחרת יום טוב הראשון של פסח.
פרק שני. אייר. 00בשבעה באייר חנוכת שור ירושלים דלא למספד. בשני מקומות כתוב במגלה הזאת חנוכת ירושלים דלא למספד, אחד כשעלו ישראל מהגולה. ואחד כשפרצוהו מלכי יון וגדרוהו בית חשמונאי שנאמר [נחמיה ו' ט"ו] ותשלם החומה בעשרים וגו' ואף על פי שנבנתה החומה עדיין השערים לא עמדו שכן הוא אומר [שם פסוק א'] גם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים ואומר [שם ג' פסוק ט"ו] הוא יבננו ויטללנו ויעמידו דלתותיו מנעליו וגו'. ואומר [שם ז' א'] ויפקדו המשוררים והשוערי' ועושי המלאכה וכשגמרו למנותם אותו היום עשאוהו י"ט. בארבעה עשר ביה נכיסת פסחא זעירא דלא למספד. [חולין קכ"ט ע"ב] וזו השיב ר' יהושע את ר' אליעזר שהיה רבי אליעזר אומר אבר מן החי טמא ואבר מן המת טהור אמר לו ר' יהושע אם אבר מן החי טמא כל שכן ק"ו מן המת מה אם החי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא המת שהוא טמא לא כל שכן. וכתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד ק"ו לפסחא רבא. [ב"ב קנ"ו ע"ב] ועוד דבר אחר השיב ר' יהושע שהיה ר' אליעזר אומר זכין לקטן ואין זכין לגדול. א"ל ר' יהושע אם לקטן אמרת ק"ו לגדול. וכמצות פסח גדול כך מצות פסח קטן. בעשרין ותלתא ביה נפקו בני חקרא מירושלים. הוא דכתיב [ש"ב ה'] וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד זה הוא מקום חקראים עכשיו שהיו מצירים לבני ירושלים ולא היו ישראל יכולין לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה וכשגברה בית חשמונאי הגלו אותם משם ואותו היום שעקרום עשאוהו יום טוב. בעשרין ושבעה ביה איתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלים. שבימי מלכות יון היו מביאים עטרות של ורד ותולין אותן על פתחי בתי ע"ז שלהם ועל פתחי החנויות ועל פתחי החצירות ושרין בשיר לעבודה זרה וכותבין על מצחו של שור ועל מצחו של חמור שאין לבעליהן חלק באלהי ישראל כמו שהיו פלשתים עושים כמו שנאמר [ש"א י"ג] וחרש לא ימצא וגו' והיתה הפצירה פים וגו'. וכשגברה יד בית חשמונאי בטלום ויום שבטלום עשאוהו י"ט.
פרק שלישי. סיון. 00בשבעה עשר בסיון אחידת מגדל צור [מגילה ו' ע"א]. זו קסרי בת אדום שהיא יושבת בין החולות והיא היתה לישראל יתד רעה בימי יונים וכשגברה יד בני חשמונאי כבשום והוציאום משם והושיבו ישראל בתוכה ואותו היום שכבשוה עשאוהו יום טוב. בחמשה עשר ביה ובשיתא עשר ביה גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתא. ואף הם היו יתד רעה לישראל בימי יונים כלפי הערביים מפני שלא נתחייבו גלות בראשונה ולא הגלה אותם לא יהושע בן נון ולא דוד מלך ישראל וכיון שנתחייבו גלות גברה ידם של בית חשמונאי והגלו אותם ואותו היום עשאוהו יום טוב. ששמחה היא לפני המקום שמלכות הרשעה נעקרה מן העולם שנאמר (עובדיה א' כ"א) ועלו מושיעים בהר ציון וגו'. [תהלים י"א] ה' מלך עולם ועד אימתי כשיאבדו גוים מארצו. ואומר [שם ק"ד] יתמו חטאים מן הארץ וגו'. בעשרים וחמשה ביה איתנטילו דימסנאי מיהודה ומירושלים [סנהדרין צ"א ע"א]. כשבאו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנעניים ומצריים אמרו מי ילך וידון עמהם אמר להם גביהא בן פסיסא שוער הבית לחכמים אני אלך ואדון עמהם. אמרו לו הזהר שלא תחליט [להם] את [ארץ] ישראל אמר להם אלך ואדון עמהם אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם. אמרו ישמעאלים כתוב בתורה [בראשית ט"ו] ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת ואנו מזרעו של אברהם שישמעאל בן אברהם ונחלוק עמכם. השיב להם גביהא בן פסיסא כתוב בתורה [שם כ"ה] ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. וכתוב בתורה [שם] ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ברחו להם, כנעניים אמרו ארץ כנען שלנו שכן כתוב בתורה [במדבר ל"ד] ארץ כנען לגבולותיה אמר להם גביהא בן פסיסא וכי יש גזר דין שמקצתו בטל ומקצתו קיים הרי כתוב בתורה [בראשית ט'] ויאמר ארור כנען עבד עבדים וגו' עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי ולא עוד אלא שיש לכם שנים הרבה שלא עבדתם אותנו. אמר להם אלכסנדרוס תשובה נצחת השיב אתכם אם אתם מחזירין תשובה הרי מוטב ואם לאו הרי אתם לו לעבדים. אמרו [לו] תן לנו זמן שלשה ימים הלכו ולא מצאו תשובה מיד הניחו בתיהם כשהם מלאים שדותיהם כשהם זרועות כרמיהם כשהם נטועות הלכו וברחו להם תנא אותה שנה שביעית היתה ועשו אותו היום י"ט. באו המצריים ואמרו מתורתם אנו מביאים עליהם ראיה שנאמר [שמות ג'] ושאלה אשה משכנתה וגו' ששים רבוא אנשים יצאו מאצלנו כולם טעונים כסף וזהב שכן כתוב בתורתם [שם י"ב] וינצלו את מצרים יתנו לנו כספנו וזהבינו. אמר להם גביהא בן פסיסא כלום אתם מביאין ראיה אלא מן התורה כתוב בתורה [שם] ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. ששים רבוא היו אבותינו והעבידום בחומר ובלבנים ובכל עבודה חנם בלא שכר ראו כמה שוה פעולתנו לנו לכל יום ויום סלע לכל אחד ואחד ביום. ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיעו למאת שנה עד שהיתה מצרים שלהם. הלכו משם בבושת פנים. ובקש אלכסנדרוס מוקדון לעלות לירושלים הלכו הכותיים ואמרו לו הזהר שאינם מניחין אותך להיכנס לבית קדשי הקדשים שלהם מפני שאתה ערל וכיון שהרגיש גביהא בן פסיסא הלך ועשה לו שתי אנפילאות ונתן בהן שתי אבנים טובות ובהם ריבוא כסף וכיון שהגיע להר הבית אמר לו אדוני המלך שלוף מנעליך ונעול שתי אנפילאות הללו מפני שהרצפה חלקה שלא תחלק רגליך וכיון שהגיע לבית קדשי הקדשים אמר לו אדוני המלך עד כאן יש לנו רשות להיכנס מכאן ואילך אין לנו רשות להיכנס אמר לו הריני נכנס וכשאצא אשוה לך גביהתך אמר לו אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול אמרו לא זזו משם עד שהכישו נחש אמרו חכמים לגביהא בן פסיסא עליך הכתוב אומר [משלי כ"ג] ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. וכתיב [שם כ"ז] חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.
פרק רביעי. תמוז. 00בארבעה עשר בתמוז עדא ספר גזירתא דלא למוספד. מפני שהיה כתוב ומונח לצדוקין ספר גזירות אלו שנסקלין אלו שנשרפין ואלו שנהרגין ואלו שנחנקין וכשהיו כותבין אדם שואל והולך ורואה בספר אומר להם מניין אתם יודעין שזה חייב סקילה וזה חייב שריפה וזה חייב הריגה וזה חייב חניקה לא היו יודעין להביא ראיה מן התורה [דברים י"ז] אשר יורוך וגו' שאין כותבין הלכות בספר, ועוד שהיו בייתוסין אומרים [שמות כ"א] עין תחת עין שן תחת שן הפיל אדם שינו של חבירו יפיל את שינו של חבירו סמא את עינו של חבירו יסמא את עינו יהיו שווים כאחד, [דברים כ"ב] ופרשו השמלה לפני זקני העיר הדברים ככתבן, [שם כ"ה] וירקה בפניו שתהא רוקקת בפניו אמרו להם חכמים והלא כתוב [שמות כ"ד] התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. וכתיב [דברים ל"א] ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה זה מקרא שימה בפיהם אלו הלכות ואותו היום שבטלוהו עשאוהו יום טוב.
פרק חמישי. אב. 0 0בחמשה עשר באב זמן אעי כהניא דלא למספד. [תענית כ"ח ע"א] מפני שכשעלתה גלות ראשונה לא היו מביאין בו קרבן עצים אמרו חכמים למחר כשיעלו הגליות אף הם יהיו צריכין להביא התקינו להם חכמים את יום חמשה עשר באב שיהיו מביאים בו קרבן עצים וכל מי שהוא מעלה קרבן למקדש אפילו עצים פטור מאותו הספד של אותו היום. ואין צריך לומר חטאות ואשמות נדרים ונדבות בכורות ומעשרות תודות ושלמים לכך הוא אומר כל אינש דאיתי עלוהי אעין או בכורין. ומאי הוא זמן אעי כהניא זה הוא שאתה אומר בחמשה עשר בו בני זתואל בן יהודה ועמהם כהנים ולוים וישראלים גרים ועבדים ונתינים וממזרים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות ובני סלמי הנטופתי. ומה הן בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות אלא פעם אחת גזרה מלכות יון על ישראל שלא יעלו בכורים לירושלים והושיבו מלכי יון פרדיסאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט משמרות על התחומין שלא לעלות לירושלים ולא היה אדם אחד מעשרת השבטים יכול לעלות לירושלים מה עשו הכשרים שבאותו הדור ויראי חטא שבאותו הדור הביאו בכורים ונתנום בסלים וחיפו אותם בקציעות ונוטלים הסלים והעלום על כתפיהם כיון שהגיעו למשמר אמרו להם לירושלים אתם עולים אמרו להם לאו אלא לעשות שני פלחי דבילה במכתשת זו שלפנינו ובעלי הלז שעל כתפנו וכיון שעברו מהם עטרום בסלים והעלום לירושלים. ומה הן בני סלמי הנטופתי אלא פעם אחת גזרה מלכות יון הרשעה שלא יביאו עצים למערכה והושיבו מלכי יון פרדסאות על הדרכים כדרך שעשה ירבעם בן נבט משמרות על התחומין שלא לעלות לירושלים ולא היה אדם אחד מעשרת השבטים יכול לעלות לירושלים מה עשו הכשרים ויראי חטא שבאותו הדור היו מביאין שני גזרין ועושים אותם כמין סולמות ומניחים אותם על כתפיהם ועולין. כיון שבאו לאותו המשמר אמרו להם לירושלים אתם עולין אמרו להם לאו אלא להביא גוזלות מן השובך הזה שלפנינו בסולם הזה שעל כתפינו וכיון שעברו מהם התירו השלבים ופרקום והשליכום מעל כתפיהם ונטלו הגיזרים ועלו לירושלים ולפי שמסרו עצמם על המצוה לכך נכתב להם שם טוב במגילה הזאת וזכר טוב לדורות ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר [משלי י'] זכר צדיק לברכה ועל ירבעם בן נבט נאמר [שם] ושם רשעים ירקב ומה ראו בני זתואל בן יהודה ליטול להם שם טוב וזכר טוב לדורות אלא שכל הרוצה ליטול את השם יטול וכשעלו בני הגולה ולא מצאו עצים בלשכה עמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמם ומסרו אותם לציבור וקרבו מהם קרבנות ציבור וכך התנו עמהם הנביאים שביניהם שאפילו הלשכה מלאה עצים ואפילו משל צבור יהו אלו מתנדבים עצים בזמן הזה ומביאין כל זמן שירצו ולא יהיה קרבן מתקרב אלא משלהם תחלה שנאמר [נחמיה י'] והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו ככתוב בתורה. ואומר [עזרא ז'] כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט ראה שהסכימו עליהם הרבים ועשו אותו יום טוב. [ר"ה י"ט ע"ב] ואותן הימים אסורים בהספד ותענית בין משחרב הבית בין שלא חרב ר' יוסי אומר משחרב הבית מותרין מפני שאבל הוא להם. [תענית י"ב ע"א] אמר רבי אלעזר בר צדוק אני הייתי מבני בניו של סנואה בן בנימין ואירע ט"ב להיות בשבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיו"ט שלנו היה. בעשרים וארבעה ביה תבנא לדיננא [ב"ב קט"ו ע"ב]. בימי מלכות יון היו דנין בדיני הגוים מפני שהצדוקין אומרים תירש הבת עם הבן נטפל להם ר' יוחנן בן זכאי אמר להם שוטים זו מנין לכם ולא היה בהם אחד שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר ומה בת בנו הבאה מכח כחו תירשנו בתו הבאה מכחו לא כ"ש קרא עליו המקרא הזה [בראשית ל"ו] ואלה בני שעיר החורי יושבי הארץ וכתוב אחד אומר [שם] ואלה בני צבעון ואיה וענה. [פסחים נ"ד ע"א] אלא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. אמר לו רבי ובכך אתה פוטרני. אמר לו שוטה שבעולם ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלכם אמר לו ובכך אתה פוטרני אמר לו ומה לבת בנו שכן יפה כחה במקום האחים תאמר בבתו שכן הורע כחה במקום האחים דין הוא שלא תירשנה. וכשגברה יד בית חשמונאי בטלום והיו דנין בדיני ישראל. ואותו היום שבטלוהו עשאוהו יום טוב.
פרק ששי. אלול. 00בשבעה באלול יום חנוכת שור ירושלם דלא למספד. מפני שסתרוהו אותו גוים וגברה ידם של ישראל ובנאוהו שכן הוא אומר [נחמיה ו'] ותשלם החומה בעשרים וחמשה באלול. ואע"פ שנבנתה החומה עדיין השערים לא נבנו שכן הוא אומר [שם ג'] הוא יבננו ויטללנו ואומר [שם ז'] ויפקדו השוערים והמשוררים ועושי המלאכה לפי [שבועות י"ד ע"א] שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ובכהן גדול ובאורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשיר ובשתי תודות שנאמר [שם י"ב] והתודה השנית ההולכת למואל ואני אחריה ובית דין [מדדין] והולכין אחריהן שנאמר [שם] וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה וגו' הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת ואם לא נתקדשה בכל אלו הנכנס לשם אינו חייב. [שם ט"ז ע"א] אבא שאול אומר שתי ביצעין היו בהר המשחה אחת למעלה ואחת למטה התחתונה נתקדשה בכל אלו והעליונה לא נתקדשה אלא בבני הגולה שלא היתה [נ"א שהיתה] קדושתה גמורה חברים ועמי הארץ נכנסין לשם ואוכלין שם קדשים קלים לא כל שכן מעשר שני התחתונה [נ"א העליונה] חברים נכנסים לשם ואין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני אלא למה לא קדשה מפני שהוא תורפה של ירושלים (ולשם היו מוציאין כל תורפות של ירושלים) וכשגמרו לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב. בשבעה עשר ביה איתנטילו רומאי מיהודה ומירושלם. מפני שהיו מצירים לבני ירושלם ולא היו יכולין לצאת ולבא מפניהם ביום אלא בלילה ובמה היו מצירין להם מלכי יון [שהיו] מושיבין קסטיראות בעיירות להיות מענים את הכלות ואח"כ היו נשואו' לבעליהן ומנעו את ישראל שלא לשמוח עם נשותיהם לקיים מה שנא' [דברים כ"ח] אשה תארש ואיש אחר (ישגלנה) [ישכבנה] ולא היה אדם מבקש לישא אשה בפני הקסטיראות חזרו ומכניסין אותם בחשאי שנאמר [ירמיה כ"ה] והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחיים ואור הנר וכשהיו שומעים קול רחיים בבורני היו אומרים שבוע הבן שבוע הבן וכשהיו רואים אור הנר בבור חיל היו אומרים משתה שם משתה שם ובת אחת היתה למתתיהו (בן יוחנן הכהן הגדול) וכשהגיע זמנה להנשא בא הקסטרין לטמאה ולא הניחו אותו וקנאו מתתיהו ובניו וגברה ידם על מלכות יון ונמסרו בידם והרגום ובאותו היום שבטלוהו עשאוהו יום טוב. בעשרין ותרין ביה תבנא לקטלא משמדיא. מפני שהיו יונים שרוים בארץ ישראל ולא היו ישראל יכולין לשלוח יד ברשעים שבהם עד שיצאו משם המתינו להם שלשה ימים אם יעשו תשובה ולא עשו תשובה כיון שראו שלא עשו תשובה נמנו עליהם והרגום ואותו היום שהרגום עשאוהו יום טוב. [יבמות צ' ע"ב] אמר רבי אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מלקין והורגין שלא מן התורה. דבית לוי אמרו שמעתי שבית דין עונשין ממון ומכים שלא מן התורה, לא מפני שכתוב בתורה אלא משום שנאמר [דברים י"ג] ובערת הרע מקרבך ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה והוליכוהו לב"ד והלקוהו וכי חייב היה אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו אחרים מפני שנהגו מנהג זנות. שוב מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת והביאוהו לבית דין וסקלוהו וכי חייב היה אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו אחרים. שמעון בן שטח תלה שמונים נשים באשקלון וכי חייבות הריגה ותלייה היו אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו אחרות וכל ישראל ישמעו וייראו.
פרק שביעי. תשרי. 00בשלשה בתשרי איתנטילת אדרכתא מן שטריא. [ר"ה י"ח ע"ב] שפעם אחת גזרה מלכות יון הרשעה גזירה על ישראל ואמרו להם אין לכם חלק באלהי ישראל ולא היו מזכירין שם שמים בפיהם וכשגברה בית חשמונאי ונצחום התקינו שיהיו כותבין שם שמים אפילו בשטרות וכך היו כותבין בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול שהוא משמש לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו וכי מזכירין שם שמים בשטרות למחר פורע זה את חובו וקורע את שטרו ונמצא שם שמים מוטל באשפה ובטלום ואותו היום עשו אותו יום טוב.
פרק שמיני. מרחשון. 00בעשרים ושלשה במרחשון איסתתר סוריגא מן עזרתא. מפני שבנו [שם] גוים מקום בעזרה והיו מעמידים בתוכו אבנים טובות שהיו מונחות עד שיבא אליהו ויעיד עליהם אם טמאות [הן] ואם טהורות הן ונמנו עליהם וגנזו אותן ובאותו היום שגנזו עשאוהו יום טוב. בעשרין וחמשא ביה אחידת שורת שמרון. ומה הוא אחידת שמרון מפני כשעלתה גלות הראשונה הלכו להם למטליא זו של כותים ולא הניחום באו לים בוסטי וישבו אותה והקיפוה עיר חומה ונסמכו לה עיירות רבות מישראל והיו קורין אותה ערי נברכתא. בעשרין ושבעה ביה תבת סולתא למיסק על מדבחא. מפני שהיו הצדוקין אוכלים מנחת בהמה. נטפל להם ריב"ז אמר שוטים זו מניין לכם ולא היה בהם אחד שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר מפני שהיה משה אוהב את אהרן אחיו אמר לא יאכל סלת לבדה אלא יאכל סלת ובשר כאדם שאומר לחבירו הילך רכיך הילך בשר הילך רכיך הילך בשר קרא עליו המקרא זה [שמות ט"ו] ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים. אמר לו רבי [הרי] אתה משחק בנו אמר לו שוטה שבעולם ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם א"ל רבי ובכך אתה פוטרני אמר לו לאו אמר לו הכתוב אומר [יהיה עולה לה' וגו'] ומנחתם ונסכיהם לריח ניחוח אשה לה'.
פרק תשיעי כסליו. 00בתלתא בכסלו איתנטלו סימואתא מן דרתא. מפני שבנו [שם] יונים סימואות סימואות בעזרה וכשגברה יד בית חשמונאי בטלום והוציאום משם ובאותו יום שבטלום עשאוהו יום טוב. בשבעה ביה יום טוב יום שמת הורדוס. מפני שהיה הורדוס שונא את החכמים ששמחה היא לפני המקום כשהרשעים מסתלקין מן העולם שנאמר [דברים ב'] וגם יד ה' היתה בם להומם וכתיב [שם] ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וכתיב [שם] וידבר ה' אלי לאמר. וכן הוא אומר [שמואל ב' י"ח] איש טוב זה ואל בשורה טובה יבוא. ואומר [מ"א ב'] ויצו המלך את בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימיתהו וגו' ובאותו היום שמת הורדוס עשאוהו יום טוב. בעשרין וחד ביה יום הר גריזים דלא למספד. [יומא ס"ט ע"א] יום שביקשו הכותים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ואמרו לו מכור לנו חמשה כורים ארץ בהר המוריה ונתנה להם ובאו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ויקירי ירושלם עמו ואלף בולייטין מכוסין בלבנים ופרחי כהונה מקישין בכלי שרת ואבוקות של אור דולקים לפניהם כל הלילה כולה הללו מהלכין מצד זה והללו מהלכין מצד זה אמר להם מי הללו אמרו לו המסורות הללו היהודים שמרדו בך כיון שהגיעו לאנטיפרס זרחה להם חמה הגיעו למשמר הראשון נפגעו זה בזה אמרו להם מי אתם אמרו להם אנו אנשי ירושלם ובאנו להקביל פני המלך כיון שראה אלכסנדרוס מוקדון את שמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לו אמרו לו עבדיו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם [דמות] דיוקנו של זה אני רואה כשאני יורד במלחמה ונוצח אמר להם למה באתם אמרו לו מקום שאנחנו מתפללים [בו] עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך גוים הללו ותתנו להם אמר להם ומי הם הללו אמרו לו הכותיים הללו שעומדין לפניך אמר להם הרי הם מסורין בידכם. מה עשו להם נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותם על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזין חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו ובאותו יום שעשאו להם כך עשאוהו יום טוב. [שבת כ"א ע"ב] בעשרים וחמשה ביה יום חנוכה תמניא יומין דלא למספד. שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול שלא נטמא ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעו שמונה ימים טובים. ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים שנאמר [ויקרא ח'] ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגו' ואומר [במדבר ז'] ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו וגו' ובשביעי הקריב אפרים. וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה שלא עשה אלא שבעת ימים שנאמר [דה"ב ז'] כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים. ומה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים אלא בימי מלכות יון נכנסו בית חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים. ומה ראו להדליק את הנרות [ר"ה כ"ד ע"ב] אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שפודין של ברזל בידם וחפום בעץ והדליקו בהם את המנורה. ומה ראו לגמור בהם את הלל אלא שכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה להם לישראל היו מקדימין לפניו בהלל בשירה ובשבח ובהודאה כענין שנאמר [עזרא ג'] ויענו בהלל ובהודות לה' כי טוב וגו'. מצות [נר] חנוכה נר [אחד] איש וביתו והמהדרין נר לכל נפש ונפש והמהדרין מן המהדרין בש"א יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך ובה"א יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. שני זקנים היו בצידן אחד עשה כדברי ב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו זה אומר כפרי החג וזה אומר מעלין בקודש ואין מורידין. מצות הדלקתה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ואם מתירא מן (הלצים) [הגוים] מניחה על פתח ביתו מבפנים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו.
פרק עשירי. טבת. 00בעשרים ושמונה בטבת יתיבא כנישתא על דינא. מפני שכשהיו הצדוקין יושבין בסנהדרין שלהם ינאי המלך ושלמינון המלכה יושבת אצלו ולא היה [אחד] מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח והיו שואלין תשובות והלכות ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה אמר להם שמעון בן שטח כל מי שהוא יודע להביא ראיה מן התורה יהא ראוי לישב בסנהדרין וכל מי שאינו יודע להביא ראיה מן התורה אינו ראוי לישב בסנהדרין פעם אחת נפל דבר (של) מעשה ביניהם ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו א"ל תן לי זמן ולמחר אני משיבך נתן לו זמן הלך וישב לו בינו לבין עצמו וכיון שראה שלא היה יודע להביא ראיה מן התורה למחר נתבייש מלבוא ומלישב בסנהדרין גדולה והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והושיבו במקומו אמר להם אין פוחתין בסנהדרין של שבעים ואחד. וכך היה עושה [להם] בכל יום ויום עד שנסתלקו כולם וישבה סנהדרי ישראל על [דעתו] ובאותו היום שנסתלקה סנהדרין של צדוקין וישבה סנהדרין של ישראל עשאוהו יום טוב.
פרק אחד עשר. שבט. 00בשנים בשבט יום טוב דלא למספד. ולמה שינו זה מזה אלא שבראשון מת הורדוס ובזה מת ינאי המלך ששמחה היא לפני הקב"ה כשהרשעים מסתלקין מן העולם. אמרו כשחלה ינאי המלך שלח ותפש שבעים זקנים מזקני ישראל נטלן וחבשן בבית האסורין ואמר לו לשר בית האסורים אם מתי הרוג את הזקנים הללו ועד שישראל שמחים לי ידוו על רבותם. אמרו אשה טובה היתה לו לינאי המלך ושלמינון [המלכה] שמה וכשמת סלקא טבעתו מעל ידו ושלחה לבית שר האסורין אמרה לו רבך בחלום התיר אותם הזקנים. התירן והלכו להם לבתיהם ואח"כ אמרה מת ינאי המלך ואותו היום שמת [בו] ינאי המלך עשאוהו יום טוב. [תענית ט"ו ע"ב] כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד מתענין לאחריו ואין מתענין לפניו. ר' יוסי אומר לא לפניו ולא לאחריו וכל שאין כתוב בו דלא למספד אלא דלא להתענאה לחוד מתענין לפניו ולאחריו. ר' יוסי אומר לאחריו אבל לא לפניו אבל בימים טובים ובראשי חדשים מותר לפניו ולאחריו. ולמה באלו אסרו ובאלו התירו אלא אלו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חזוק ואלו דברי סופרין ודברי סופרין צריכין חזוק. ר' יוסי בן דוסא אומר משום ר' יוסי הגלילי כל הנשבע להתענות בערבי שבתות ובערבי ימים טובים הרי זה שבועת שוא שמקצת ערב שבת כשבת ומקצת ערב יום טוב כיום טוב [עי' תוספתא תענית פ"ב ה"ז]. בעשרין ותרין ביה בטילת עבידתא דאמר סנאה להיתאה להיכלא דלא למיספד. יום ששלח גסקלגס את הצלמים להעמידה בהיכל ובאתה השמועה לירושלם ערב יום טוב הראשון של חג. א"ל שמעון הצדיק עשו מועדיכם בשמחה שאין אחד מכל הדברים הללו ששמעתם יקוים כי מי ששכן שכינתו בבית הזה כשם שעשה נסים לאבותינו בכל דור ודור כך יעשה לנו נסים בזמן הזה מיד שמע קול מבית קדשי הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר סנאה להיתאה להיכלא אקטיל גסקלגס ובטלו גזירותיו. וכתבו אותה שעה וכיונו [סוטה ל"ג ע"א]. וכיון שראה שהיו ממשמשין ובאין א"ל צאו וקדמו לפניהם וכשנודע להם הדבר יצאו מלפניו כל גדולי ירושלם אמרו נמות כולנו ולא תהא לנו כזאת היו צועקים ומתחננים לשליח א"ל [השליח] עד שאתם צועקים ומתחננים לשליח התחננו וצעקו לאלהיכם שבשמים להושיע אתכם כיון שהגיע לכרכין ראה בני אדם שהם מקדימין אותו מכל כרך וכרך כיון שראה אותם היה מתמיה אמר כמה מרובין אלו אמרו לו המסורות אלו הן היהודים שהקדימו לפניך מכל כרך וכרך כיון שנכנס לכרך ראה את בני אדם שהיו מוטלים בשוקים על השק ועל האפר לא הגיע לאנטיפרוס עד שבאת לו אגרת שנהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו מיד נטלו את הצלמים וגררו ואותו היום עשאוהו י"ט. בעשרים וחמשה ביה אינטיל אנטיוכוס מלכא מן ירושלם. מפני שהיה מצר לבני ישראל ובא להחריב את ירושלם ולהשמיד את כל היהודים ולא היו ישראל יכולין לצאת ולבא [מפניהם] ביום אלא בלילה ושמע שמועות רעות והלך לו ונפל במקומו ואותו היום שבטלוהו משם עשאוהו יום טוב.
פרק שנים עשר. אדר. 00בתמניא ובתשעה באדר יום תרועת מיטרא. ואם התריעו בראשון למה התריעו בשני. אלא הראשון משנה זו והשני משנה אחרת לא כל הכתוב במגלה הזאת ראשון הוא ראשון שני הוא שני שלישי הוא שלישי אלא תפסו להם חדש ראשון וכל שיש בו. בתרין עשר ביה יום טוריינוס. [תענית י"ח ע"ב] שתפס את לוליינוס ואת פפוס אחיו בלודקיא אמר אם מעמיו של חנניה מישאל ועזריה אתם יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר אמרו לו חנניה מישאל ועזריה צדיקים כשרים היו ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי לעשות נס על ידו. אבל אתה מלך רשע אתה ואין ראוי לעשות נס על ידך ואנו חייבים מיתה ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש למקום הרבה דובים הרבה אריות הרבה נחשים הרבה עקרבים שיפגעו בנו ואם אתה הורגנו עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע דמנו מידך. אמרו לא נסע משם עד שבאת עליו דיופלה של רומי ופצעו את מוחו בגיזרין ובבקעות. בתליסר ביה יום ניקנור. [תענית שם] אמרו נקנור אחד מאפרכיא של מלכי יונים היה עובר לאלכסנדריא. בכל יום ויום היה מניף ידו כנגד ירושלם וכנגד בית המקדש ומחרף ומגדף ומנאץ ואומר מתי יפלו בידי ואהרוס את המגדל הזה וכשגברה [יד] מלכות בית חשמונאי ונצחום נכנסו לחילות שלו והיו הורגין עד שהגיעו לקרוכין שלו וחתכו את ראשו וקצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאוהו נגד ירושלם וכתבו מלמטן הפה שדבר בגאוה וידים שהיו מניפות נגד יהודה וירושלם ועל בית המקדש נקמה זו תעשה בהם ובאותו היום שעשו לו כך עשאוהו יום טוב. [תענית שם, מגילה ה' ע"ב] בארבעה עשר ביה ובחמשה עשר ביה ימי פוריא אינון דלא למספד. ימים שנעשו בהם נסים לישראל על ידי מרדכי ואסתר ועשאום ימים טובים א"ר יהושע בן קרחה מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצות לישראל חוץ ממצות פורים אלא שגאולת מצרים נוהגת שבעת ימים וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד. ד"א ומה גאולת מצרים שלא נגזרה גזירה אלא על הזכרים גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה גזירה על הזכרים ועל הנקבות מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד על אחת כמה וכמה שאנו חייבים לעשות אותם ימים טובים בכל שנה ושנה. בשיתא עשר ביה שריו למבנא שור ירושלם דלא למספד. מפני שסתרוהו גוים וכשהתחילו לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב ששמחה היא לפני המקום שירושלם נבנית שנאמר [זכריה ח'] כה אמר ה' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלים עיר האמת והר ה' צבאות הר הקודש. ואומר [שם א'] שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' וגו'. ואומר [ישעיה מ"ה] הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד אמר ה' צבאות. בשבעה עשר ביה קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת בליקוס ובית זבדאי והוה פורקן לבית ישראל. שכשירד ינאי המלך להרוג את החכמים ברחו מלפניו והלכו להם לסוריא ושרו במדינת קוסליקוס ונכנסו האויבים עליהם שבאותו מקום וצרו עליהם להרגם והזיעו בהם זיע גדולה והכו בהם מכה רבה והשאירו בהם פליטה והלכו להם לבית זבדאי וישבו שם עד שחשכה וברחו משם. ר' יהודה אומר סוס קשור היה להם בפתח וכל מי שהוא רואה אותו כמדומה שאין שם יהודי וישבו (להם) [שם] עד שחשכה וברחו (להם) [משם] ובאותו היום שברחו משם עשאוהו יום טוב. ר' חידקא אומר יום שבקשו גוים להרוג חכמי ישראל עלה הים והשחית שליש הישוב. בעשרין ביה צמו עמא למיטרא ונחת להון. [תענית כ"ג ע"א] מפני שהיה רעבון ובצורת בארץ ישראל [ולא ירדו להם גשמים] שלש שנים זו אחר זו והתפללו ולא ירדו גשמים וכיון שראו שיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים הלכו להם אצל חוני המעגל אמרו לו התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו התפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר [חבקוק ב'] על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי אמר רבש"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו הגשמים יורדין טיפין טיפין אמרו לו רבש"ע ראינוך לא נמות כסבורים אנו לומר אין הגשמים הללו באין אלא להתיר שבועתך. אמר להם בני אל תמותו. אמר רבש"ע לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות התחילו הגשמים יורדין כמלא פי חבית ושערו חכמים טיפה אחת לוג אמרו לו ראינוך לא נמות כסבורין אנו לומר אין הגשמים הללו באים אלא להחריב את העולם כולו אמר להם בני אל תמותו. אמר רבש"ע לא כך שאלתי אלא גשמי רצון וברכה ונדבה ירדו כתקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני רוב הגשמים אמרו לו כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל עליהם שלא ירדו וילכו להם. אמר להם אין מתפללים על רוב הטובה אלא לכו והביאו לי פר הודיות הלכו והביאו לו פר הודיות סמך שתי ידיו עליו והתפלל ואמר רבש"ע ראה עמך ישראל ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטויה שאין יכולין לעמוד לא ברוב כעסך ולא ברוב טובך כעסת עליהם אין יכולין לעמוד השפעת עליהם טובך אין יכולין לעמוד יהי רצון מלפניך שיהא ריוח מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ ויצאו הכל לשדה וראו את המדבר שהוא מלא כמהין ופטריות. שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני המעגל אתה גוזרני עליך נידוי שאלו היו שנים כשני אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, אמר ליה הביא לי חמין והביא לו. הביא לי צונן והביא לו. תן לי אגוזים ונתן לו. תן לי רימונים ונתן לו. תן לי אפרסקין ונתן לו. עליך הכתוב אומר [משלי כ"ג] ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. ואותו היום [שירדו גשמים] עשאוהו יום טוב. לפי שאין הגשמים יורדין אלא בזכותן של ישראל שנא' [דברים כ"ח] יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'. לך בזכותך ובך הדבר תלוי. ואומר [בראשית כ"ח] ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. בך בזכותך הגשמים יורדים והטללים יורדין בזכותך. ואומר [ויקרא כ"ו] ונתתי גשמיכם בעתם. [תענית כ"ה ע"ב] ומעשה שנתענו בימי שמואל הקטן וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורים העם לומר שבח הוא להם. [אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו. שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא]. אמר להם הרי אתם דומים למלך שכעס על בנו אמר לאפוטרופוס שלו אל תתן פרנסתו עד שיבכה ויתחנן לפני. [ר"ה י"ט ע"א] בעשרין ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מפתגמי אורייתא די לא למספד. מפני שגזרו מלכי יון [שמד] על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימלו את בניהם ושלא ישמרו את השבת ושיעבדו ע"ז וברית כרותה לישראל שלא ימוש ספר תורה מתוכם שנא' [דברים ל"א] כי לא תשכח מפי זרעו. ואומר [ירמיה ל"א] אם ימושו החקים האלה מלפני [ואומר] [ישעיה נ"ט] ואני זאת בריתי אותם וגו'. מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו עמדו והלכו אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה ונטלו עצה ממנה. אמרה להם באו והפגינו בלילה עמדו והפגינו בלילה [ואמרו] אי שמים לא אחיכם אנחנו לא בני אב אחד אנחנו לא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות קשות, ולא זזו משם עד שהתירו להם שלש מצות להמול את בניהם ולעסוק בתורה ולשמור את יום השבת ושלא יעבדו ע"ז אותו היום שהתירו להם (שלש) מצות הללו עשאוהו יום טוב. [תענית י"ב ע"א] לכן כל אינש דאיתי עלוהי מן קדמת דנא יאסר בצלו. כיצד יחיד שקיבל עליו תענית להיות מתענה בשני ובחמישי הרי זה מתענה ומשלים פגעו בו ימים טובים אלו הכתובים במגילת תענית הרי זה מספיד זה הכלל כל שנדרו קודם לגזרתנו תדחה גזרתנו מפני נדרו ואם גזרתנו קודם לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו. [מגילה ו' ע"ב] ואין בין אדר ראשון לאדר השני אלא קריאת מגילה ושלוח מתנות לאביונים. רשבג"א אומר כל מצוה שנוהגות באדר ראשון אינן נוהגות באדר השני חוץ מן ההספד ותענית שנוהגין זה כזה. [נדרים ס"ג ע"א] וכותבין בשטר אדר ראשון (אלא) [ולא] שכותבין תניין. ר' יוסי אומר אין כותבין אלא תניין רבי יהודה אומר אדר השני נכתב. [שבת י"ג ע"א] ומי כתב מגילת תענית סיעתו של רבי אליעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון כתבו מגילת תענית. ולמה כתבוה מפני שאין למודים בצרות ואין הצרות מצויות לבא עליהם אבל בזמן הזה שהם למודים בצרות והצרות באות עליהם אם היו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין אינם מספיקים לכתוב הצרות הבאות עליהם בכל שנה ושנה. ד"א אין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמל.
פרק ימי הצומות. 00ואלו הימים שמתענין בהן מן התורה וכל המתענה בהם לא יאכל ולא ישתה עד הערב. באחד בניסן מתו בניו של אהרן. בעשרה בו מתה מרים הנביאה ונסתם הבאר. בעשרים וששה בו מת יהושע בן נון. בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון הברית. בעשרים ותשעה בו מת שמואל הנביא וספדו לו כל ישראל. בעשרים ושלשה בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט. בעשרים וחמשה בו נהרג רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע ור' חנינא סגן הכהנים. בעשרים ושבעה בו נשרף ר' חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו. [תענית כ"ו ע"א] בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד ושרף אפוסטמוס את התורה והועמד צלם בהיכל. באחד באב מת אהרן הכהן גדול. בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבהמ"ק בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. בשמונה עשרה בו כבה נר מערבי בימי אחז. בשבעה באלול מתו מוציאי דבת הארץ רעה במגפה. בשלשה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם בן שפן והיהודים אשר היו עמו במצפה. בחמשה בו מתו עשרים אנשים מישראל ונחבש ר' עקיבא בן יוסף בבית האסורין ומת. בשבעה בו נגזר על אבותינו חרב ורעב. בעשרה בו נתכפר [על] מעשה העגל. בששה במרחשון עורו את עיני צדקיהו מלך יהודה ושחטו בניו לעיניו. בשבעה בכסליו שרף יהויקים את המגילה שכתב ברוך בן נריה מפי ירמיה. בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלשת ימים. בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה [הוא]. [ר"ה י"ח ע"ב] בי' בו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים להחריבה. בשמונה בשבט [בו] מתו הצדיקים שהיו בימי יהושע בן נון. בעשרים ושלשה בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על פלגש בגבעה ועל צלם מיכה. [קידושין ל"ח ע"א] בשבעה באדר מת משה רבינו. בט' בו גזרו תענית [על] שנחלקו ב"ש וב"ה [זה על זה]. אלו ימי התענית שקבלו עליהם ישראל מן התורה. [מסכת סופרים פכ"א ה"ג] ועוד גזרו רבותינו שיהו מתענים בשני ובחמישי מפני שלשה דברים על חורבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חרפת השם. ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להפכה לששון ולשמחה שנאמר [ירמיה ל"א] והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם. [ברכות ס"ד ע"א] א"ר אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר [ישעיה נ"ד] וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. [תהלים קכ"ב] יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך [שם קכ"ח]. וראה בנים לבניך שלום על ישראל. [שם קי"ט] שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. [שם כ"ט] ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
